זהר

לא) וחבורא דתרוייהו רחם, דאיהו רמ״ח פקודין דעשה, ורזא דמלה, קדש לי כל בכור פטר כל רחם. בהאי חבורא דשבועות, מתקרבין כל פקודין דעשה כעצמים בבטן המלאה.

פירוש מעלות הסולם

לא) וחבורא דתרווייהו רחם וכו׳: והחבור של שניהם היינו של ז״א ונוקבא, ה״ס רחם, שהוא רמ״ח מצוות עשה, וסוד הדבר, קדש לי כל בכור פטר כל רחם. בחבור זה של חג השבועות מתקרבות כל מצוות עשה כעצמים בבטן המלאה.
פירוש. ענין רמ״ח מצוות עשה, נתבאר לעיל בהקדמה (אות ק״א) ובגין דא אקדימו שס״ה לא תעשה דאינון דחילו, לרמ"ח פקודין דאינון רחימו. הה״ד זה שמי לעולם וכו׳ שמי עם י״ה שס"ה, זכרי עם ו״ה רמ"ח. והפירוש הוא, כי מקור כל העבירות, ונתינת כח לחיצונים, הוא גילוי ג׳ הראשונות ממעלה למטה, שזה היה הסבה לשבירת הכלים, וזה היה החטא של עץ הדעת והוא שגילה ג״ר של השם מה שצריכים להעלים. ומקור כל המצות הוא, להעלות מ״ן להמשכת המוחין בדרך תקון ג' הקוים, הממשיכים רק ו"ק דחכמה, כי קו האמצעי הוא הממעט את ג״ר של קו השמאל שלא תמשכנה ממעלה למטה. הרי שכל המצות ה״ס תקונים של השם הוי״ה, ששס"ה מצות לא תעשה הן תקונים להעלמת ג' הראשונות שהן י"ה. ורמ"ח מצות עשה הן תקונים להמשיך ולגלות את ו"ק דג״ר שה״ס ו״ה. וזה אמרו י״ה עם שמי שס"ה, שזה פירושו של זה שמי לעלם הסובב על ג"ר דחכמה שצריכים להעלים, ורמז על זה הוא ששמי עם י״ה בגימטריא שס״ה, שעל ידיהן בא התקון של העלאת י״ה. ו״ה עם זכרי רמ״ח, פירושו של זכרי היינו שמצוה לזכור ולגלות וזה סובב על ו"ק דחכמה שה״ס ו״ה, ובא הרמז שו״ה עם זכרי בגימטריא רמ״ח, שהם רמ״ח מצות עשה שנתנו לנו לגלותן ולהמשיך מוחין אלו שה״ס ו״ק דג״ר.
וביום השבועות נעשה זווג זו"ן פב״פ, וז״א עולה עד מקום הראש דא״א, וכתר שלו שהוא מתפארת דישסו״ת מקבל הארת שער הנ' מכללות או"א דישסו״ת, שעומדים במקום טעמים דס״ג דא״ק שאין שם פרסא כלל, ויש שם גילוי שער הנ' כמו שיהיה בגמר התקון. כי כשז"א הוא במקום א״א הרי ישסו״ת שהם במדרגה אחת למעלה מז״א, הם במקום עתיק, ואו"א שהם במדרגה אחת למעלה מישסו"ת, הם במקום טעמים דס״ג דא״ק שהם למעלה מפרסא, ולהיות שבעת הזווג נמצאים או״א וישסו״ת במדרגה אחת, הרי גם ישסו"ת הם למעלה מפרסא, ולכן כתר ז״א שהיא תפארת דישסו"ת, להיותו חלק מספירות דישסו"ת הוא מקבל מכללות ישסו"ת שבאו״א, אבל נה"י דישסו״ת המלובשים תוך ז״א ומתערבים בכלים דז״א, אינם יכולים לקבל מהארת הגילוי דשער הנ', מחמת שפרטיות ישסו״ת נחשב שהוא במקום עתיק שהוא למטה מפרסא, אבל התכללות בתחתונים שהם זו"ן, מעליונים שהם ישסו״ת יש אפילו בחג השבועות של היום, לפגי גמר התקון ובטול הפרסאות. (עי׳ ברע״מ אמור בסלם מאמר ספירת העומר וחג השבועות). וזה אמרו, וחבורא דתרווייהו שהם זו"ן רחם, דאיהו רמ״ח פקודין דעשה, שה״ס המוחין הנמשכים בדרך ג' קוים, הממשיכים רק ו"ק דחכמה, שה״ס ו״ה עם זכרי רמ״ח, שמצוה להזכיר ולגלות. ורזא דמלה קדש לי כל בכור שבחינת בכור שה״ס ג״ר צריך להיות קודש לה' בסוד זה שמי לעלם שמי עם י"ה שס״ה, שע״י השס״ה לא תעשה בא התקון להעלים את הג״ר שהם י״ה. פטר כל להמשיך ולגלות ממעלה למטה רחם שה״ס ו״ה.
בהאי חבורא דשבועות, שבו מאירה הארת שער הנ׳ שה"ס כתר ז״א, מתקרבין כל פקודין דעשה שה״ס ו״ה הנכללים מהארת י"ה דישסו״ת המאירה בהארת אור היחידה של הכתר שה״ס שער הנ׳ כעצמים בבטן המלאה, כי לא יוכל להתגלות כולו עד גמר התקון, שאז כאשר תתוקן המלכות דצמצום א', ותוכל לקבל את אור העליון, אז לא תהיה עוד צורך במתוק המלכות בבינה בסוד הפרסא, והפרסא המכסה את שער הנ' תתבטל כולה, ותהיה לכל א' השגה שלמה בשער הנ׳, אבל מטרם זה הוא נפתח רק בדרך עליות המדרגות, שהתחתון עולה להעליון, אבל בעת שהוא במקום העליון הוא נעשה כמוהו, וז״א מקבל הארת שער הנ' מבטן ישסו״ת שה״ס שליש ת״ת התחתון הנכלל מן או"א העומדים במקום טעמים דס״ג ששם אין פרסא כלל, ולכן הם בולטים בהארת ו"ה דיחידה בחג השבועות, כעצמים בבטן המלאה.