תוכן

כ. עתה תדע שורש הקלקול שהוזמן במחשבתו ית' הפשוט לסבת הבריאה, אשר אחר כל השתלשלות דה' עולמות א"ק ואבי"ע מתגלה הגוף הגשמי דעולם הזה, שעיקר הזוהמא שלו מתוך שהוא נבדל ממש מאורו ית' ונחתך לגמרי מסבת הקבלה לעצמו במדה מזוהמא, כמו שכתוב "עקוב הלב ומי ידענה", כי רוצה לבלוע לעצמו ולרשותו כל העולם ומלואה, כמו שאמרו חז"ל (אבות ג, ב) "אלמלא מוראה של מלכות, איש את חבירו חיים בלעו", שזה תכלית הקצה של הקלקולים.
ועל כן רשעים בחייהם נקראים מתים (ברכות יח, ב), מפני שנחתכים מחיי החיים מתוך שינוי צורתם עד לקצה, שחיי החיים כולו בבחינת השפעה, ואין לו מבחינת הקבלה ולא כלום, והרשעים כולם בבחינת קבלה, ואין להם מבחינת השפעה ולא כלום, כמ"ש בזוהר (תיקוני זהר עג, ב), דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, פירוש, דאפילו ההשפעות שלהם שהם משפיעים לאחרים, יהיה עיקר כוונתם לעצמם ולכבודם שיתגדל או להרחיק את צערם, שמוטבע בהם רכות לב שלא יוכלו לסבול צער מן בני מינם וכדומה, אבל סוף סוף אין בהם מבחינת ההשפעה ולא כלום, דהיינו באופן שלא יהי' שב אל הלב מאומה.