תוכן

כ. ודע, דאומות העולם הנמשכין מקליפה הסובבת לפירי, על כן כל התפשטותם וכחם אינה מתגלה אלא בבחינת הלבושים והקליפות שזה ענין המאדעס שלהם, שבהתחדש בחינת לבושיהם, אז יתחדש חיותם, ומוצאים בזה עילוי שבחם, ועל כן החדשים אוהבים, וכל מגמתם לסתור הלבושים מדורות הראשונים, ולקבל צורת חדשות, כי אינם מסתכלים אלא על הקנקן.
מה שאין כן בני ישראל, אין להם שום עסק עם הקנקן זולת מה שיש בתוכו, על כן כל התחדשות חיותם מוצאים בפנימיות, ולא בלבושים ולשונות ושמות, ועל כן אמרו ז"ל (ע"פ ויקרא רבה לב, ה ; מדרש לקח טוב וארא פ"ו) בזכות שלא שינו שמם וכו', כלומר שהיו דבוקים בפנימיות, ולא נצטרכו להחליף תמונות החצוניות. ואדרבה, הקנקן נחשב בעיניהם מתוך כמות קבלתו, ומה להם לשנות שם ולשון אם כבר מוצאים בורות חצובים ובתים אשר לא עמלו בהם, ורק למלאותם בכל טוב צ ריך. אלא האומות, שכל מלוי שבחם רק בתמונות החצוניות דהבתים והבורות, הם צריכים למ... כי אין להם שבח, והראות כח אחר.