תוכן

כ) וכבר ידעת, כי כלי החיצון דמלכות, מתלבשת בעשיה ויורד שם. והוא מוכרח, ששם תהיה סתומה גם היא, כאימא בתה. בתולה ואיש לא ידעה, מפחד החיצונים שלא יתאחזו בה, ותרעין דג"ע נסתתמו, כנזכר פרשת פנחס והבן זה. ונמצא כי להיותה עשיה, ובפרט בלילה, וגם שהוא אחר החרבן, אין פחח דילה פתוח להזדווג בבעלה והיא בתולה. ואמנם כשעולה בסוד אב"א באצילות, אז נותן לה הכלי הנזכר, והוא, כי הנה אותו הרי"ו שלקח מאימא בדעת שלו, שהיה דיודי"ן, נחלק לשנים ונעשו ב' שמות ב"ן דההי"ן, כי כל יו"ד של המילוי, נחלק לב' ההי"ן, ונשאר ב"ן בו וב"ן בה, כנז"ל ע"ש מאד. ונמצא, כי האי רוחא נחלק לב' רוחין, חציו בדעת שלו וחציו בדעת שלה, ונמשך עד היסוד בה בסוד כלי. ועיין מאד איך כל זה הרוחא הוא בחי' מוחין, וברדת המלכות אל העשיה שהוא בלילה, או בשאר היום אחר התפילה, הנה מסתלקין ממנה אותה הכלי ואותן המוחין, ולכן נעשית בתולה ועולין בז"א. ושל ז"א עולין באור מקיף, כנזכר בסוד רשימו דתפילין. ועיין איך הרי"ו שיש בג' מוחין דז"א, הם ע"ב קד"ם כולן דב"ן. ונלע"ד שאינן אלא בדעת לבדו, כי משם טיפת הזרע נעשית כלי, ותשלום דרוש זה נתבאר שם ע"ש, איך ע"י החסד הנקרא מגן אברהם, כונן לו ולה, בסוד אתא חסד ופריש לון, וזה פב"פ.