תוכן

כ) ואחר כך יצא שם מ"ה, ונתחבר עם שם ב"ן בכל ספירה וספירה, כנזכר בכל הפרטים. ונמצא כי יש באבא וי"ס, מ"ה וב"ן, וכן באימא ותבונה מ"ה וב"ן בכל אחד מהם, וכן בזו"ן רחל עלאה, ויעקב ונוקבא רחל תתאה מן החזה ולמטה, יש מ"ה וב"ן בכל אחד מהד'. אמנם בא"א לא היה כך, יען כי אין לו נקבה נפרדת, ולכן כל צד הימין היה מ"ה, וכל צד השמאל היה ב"ן לבד. או אפשר שצד הימין כלול ממ"ה וב"ן ושניהם זכרים, וצד שמאל מ"ה וב"ן ושתיהם נוקבין, וצריך עיון. ועד"ז גם כן בעתיק דכר ונוקביה בבחינת פנים ואחור כנודע במקומו. וסדר זה הוא בעתיק לבד כנודע. ואלו כי ההפרש הוא, כי שם בעתיק הב"ן שבו הם דמ"ה, ובא"א המ"ה שלו, הוא דב"ן. ובזו יש מעלה לעתיק שכולו דמ"ה. וא"א כולו דמ"ה וב"ן. מ"ה דב"ן זכרים, פי' משמע ב"ן דמ"ה, ומה וב"ן שתיהם נוקבין, משמע מ"ה דב"ן, וצ"ע.