תוכן

כ) ענין היחוד ואלקות בקיצור נמרץ ומופלא עד מאד, תחלה עשה זווג החיצונית דישסו"ת, ומשם נמשך הארה לזעיר, והוא שניתוסף בו המקיף דאבא ביניקה, ונשלם בכל מוחין דיניקה. ועתה שנשלם, יכול לעלות, משא"כ קודם שישלים בכל מוחין דיניקה, כי כל מוחין דיניקה הם אלקים, ונמשכים מחיצוניות בינה. אך מוחין דגדלות, הם הויו"ת, והם מפנימיותם, והם תחלה מקבלין מוחין חדשים לצורך הנשמות, למעלה ממדרגה, עד רום המדרגה, ויורד להם, והבן זה היטב, ואז דיקנא דאריך, וכל מה שלמעלה ממנה וכו', ממזל השמיני מאיר באבא, ונותן בו הארה בדעת שלו, ומשם נמשך ליסוד שלו, ואז מזדווג עם אימא. ועיין בספר הדרושים חדשים נוף חמישי, בנוף מקור חיים סימן מ"ו, באורך הסיפור הזה היטב, ואז תדע, כי פנימיות זעיר, הוא כמו המוחין והנשמה שלו הם עולין בסוד מ"ן עד אבא, ונוקביה מ"ן עד אימא, ואז מזדווגין או"א יחד, ואז מוריד הטפה דדכורין, והיא משם ע"ב דיודי"ן, כנזכר אצלנו בדרוש אור מים רקיע ע"ש באורך, ויורד מן מוחו עד היסוד בו, ומשם ביסוד שלו, ואז היא בכללות, ובתוכם מאירין ונעשין ארבעה מוחין כנודע, מן הארבעה אותיות דע"ב במילוין, הוי"ה במילוי יודי"ן, כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ואז בהצטיירם, נעשים ארבעה שמות גמורים, והם: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ואמנם נעשים ארבעה מוחין גמורים, אשר אחר כך יתפשטו כ"ז בו, כנודע ליודעי חן ומביני דעת.