תוכן

כ) ואמנם כאשר ילדה רחל את בנימין, נאמר בה ויהי בצאת נפשה כי מתה. ופי' הדבר: כי אותו הבחי' של האי רוחא דשביק בה יעקב הנקרא בן, הנה כבר ביארנו כי יש בו חלק חיות הנוקבא עצמה, והוא הנקרא נפשה. אמנם בלאה שהיא היתה ראשונה, וניתן כח בהאי רוחא שבה, לילד ז' בנים, וגם ישאר בה חיות לנפשה. אמנם האי רוחא דשביק יעקב ברחל הוא קטן, ולא הספיק להוליד רק יוסף לבד, וכאשר רצתה להוליד בנימין, לא היה כח לה. לכן תמצא, שזה הבן היה עתיד לצאת מלאה, עד שהתפללה על אחותה, כמ"ש על פסוק ואחר ילדה בת, כי לא היה כח ברחל רק להוליד יוסף לבדו, וכאשר נתעברה מבנימין, הוצרכה לתת בו חלק שלה, הנקראת נפשה, חיות שלה. וכל עוד שהיה בנימין במעיה, היתה חיה, וכשילדה, יצאה נפשה ממנה ומתה. וז"ס ויהי בצאת נפשה, הוא ב"ן. וכן ר"ת בצאת נפשה, הוא ב"ן. וזהו ב"ן ימין, כי גם זה דוגמת ראובן, רק שראובן מראש הב"ן, וזה מסופה, שהוא חלק חיות הנשמה עצמה.