תוכן

כ) והארץ וכו'. דהיל"ל ​והארץ היתה תהו ובהו בתחילה. ופי' הענין הוא, כי כשירדה הה' הזו למטה ירדה בבחינת יו"ד, ולזה האצילה ה' פרצופים, לפי שהיא בחי' ה' למעלה. גם יו"ד יש בה קוץ למעלה וקוץ למטה וגיו באמצעיתא, כי האצילה הג' עולמות נעלמים, שהוא: אריך ואו"א. ועם ו"ד שהוא המלוי של היו"ד, האציל זו"ן. והטעם כשירדה בבחינת יו"ד הוא, לפי שהיו מעורבים (נ"א מלובשים) זה בתוך זה, ומדת המלכות חופפת עליהם. וז"ש בראשית, כמו שפי'. ובאו השני עולמות נעלמים, כסוד את ואת, כמו שלמעלה נשארו הה"א הא' נשארה ה' והיו"ד בתוכה נעלמת. וזהו ב' של בראשית כי באו אלו נעלמים, חזר הכתוב ואמר והארץ, לפי שבזעיר אינו יכול לשאול לפי שהוא נעלם בתוך המלכות, אבל הארץ שהיא המלכות החיצונה מה נעשה ממנה, לכן אמר היתה תהו, שהוא הקליפה החופפת עליה והיא המתהה את כל בני העולם שהם נשמות הצדיקים של מעלה, שאחז"ל במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים. ואלו הם העומדים לעד ואינם מתים, ולכן אליהו ז"ל לא מת שהיה מזאת הבחינה, וזש"ה (מלכים א' י"ט ג') ויקם וילך אל נפשו, ואח"כ אמר וישאל את נפשו למות, כי אל נפשו הוא הנפש העליונה הזאת, ואת נפשו היא הנפש התחתונה. ולזה שאל המיתה. והוא, כי אליהו לקח נפשות נדב ואביהוא שהיו מאלו הנשמות העליונות, וזש"ה (ויקרא י, ו,) ואחיכם כל בית ישראל יבכו אח השריפה אשר שרף ה', כי לא מתו ע"י מלאך המות אלא בשריפה ע"י ה', לפי שהיו נעלמים מאד, כמ"ש בקרובי אקדש, ע"כ צוה ה' שכולם יבכו עליהם, ואלו היו מבחינת אור פנימי, ואליהו היה מבחינת אור מקיף, וזאת היתה האדר"ת שלו שהוא א"מ הסובבת אותה, וזש"ה (מלכים א' י"ז א') חי ה' אשר עמדתי לפניו. ואח"כ מסרה לאלישע, וז"ש (שם י"ט י"ט) וישלך אדרתו עליו, שנתן לו א"מ כדי לקבלם. וזש"ה ג"כ באלישע (מ"ב ג' י"ד) אשר עמדתי לפניו, שהוא בבחינת אלו השנים נדב ואביהוא כנז' שלקח.