תוכן

כ) ועם זה נבין, מה שאנו אומרים במנחת שבת, אתה אחד ושמך אחד. כי את"ה, הוא מלכות, ושמך, הוא מלכות, ולמה נכפלו הענינים וע"ד זה הקשו בזוהר, באתה קדוש ושמך קדוש, בפרשת פקודי. אבל הענין הוא, כי בכנסת ישראל יש בה י"ג מכילן דרחמי מצד אבא, העולים בגמטריא אחד, וזהו אתה אחד, כי אתה הוא חכמה, הנקרא שרותא, כד"א כי אתה אבינו. ולפי שמקבלת י"ג אלו ממנו, נקראת המלכות אתה על שמו, וזהו אתה אחד. ועוד מקבלת י"ג אחרים מאימא, הנקראת שם גדול, כד"א מה תעשה לשמך הגדול, כמ"ש בספר הזוהר על פסוק בשכמל"ו, בפ' תרומה דעלמא דאתי אקרי שם, וכשמקבלת י"ג אלו מאימא, נקראת על שמה, וזהו ושמך אחד. והנה ישראל הם דוגמת אימא עלאה, שכמו שאימא עלאה הוציאה י"ג תיבין לשמור הארץ היא המלכות, שלא יהנו ממנו הקליפות כדפרישית. כן ישראל הם י"ב שבטין. וכללותם הרי י"ג. והארץ העליונה שהיא מידת המלכות, אתקנת עלייהו, ונשמרת על ידם מהקליפות. וזהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, פירוש: מ"י שהיא אימא עלאה, היא דוגמת עמך ישראל, גוי אחד בארץ העליונה, שהיא המלכות, שמתקנים אותה בי"ב שבטים, העולים בגמט' אח"ד, וזהו גוי אחד בארץ.