פירוש הסולם
כ)
תהו, אתר דלית ביה גוון ולא דיוקנא ולא אתכליל ברזא דדיוקנא: תהו, הוא מקום שאין בו שום צבע ושום צורה, ולא נכלל כלל בסוד הצורה. אחד שביאר לנו סוד ד' הבחינות תהו ובהו וחשך ורוח בדרך כלל הולך ומבאר אותן בדרך פרט. ואומר שבחינת תהו אין לתפוס בו לא גוון ולא צורה. כי תהו ה"ס צמצום א', ובהו הוא המסך שנתתקן לסוד הזווג, כנ"ל. גם נתבאר לעיל באות א' שבעת שיצא צמצום א' היה בסוד קוטרא בגולמא דהיינו בחינה גלמית, שלא היה עוד נכרת בה שום צורה, ולא היה בה שום גוון, לא חיור ולא אוכם וכו' ע"ש בהסולם. ולפיכך כאן בתוהו שנמשך מכח הצמצום הא' הזה, כנ"ל, הנה גם בו לית גוון ולא דיוקנא, כי גם הוא בחינת קוטרא בגולמא וכו'. גוון ה"ס השינוי שבין המדרגות היוצאות על ד' בחי' העוביות שבמסך, הנק' חו"ב תו"מ. ודיוקנא הוא צורת הדין עצמו, שגם הוא היה עוד בצורה גלמית ולא אתכליל ברזא דדיוקנא כלומר, כי אפילו צורת הדין שיצא ממנה אחר שנתקן המסך בסוד נביע, הנקרא בהו, הנה אפילו צורה זו לא היתה נכללה בהגולם דתהו.
השתא איהו בדיוקנא כד מסתכלין ביה לית ליה דיוקנא כלל: עתה הוא עם צורה, וכשמעיינים בו אין לו צורה כלל. כלומר שאי אפשר לומר שצורת הדין לא נראה כלל בתהו, שהרי כבר אמר לעיל שהיא בחינת זוהמא שנעשה לפסולת מכח הכאה דאשא תקיפא, אלא הפירוש הוא שלא ניתנה להסתכלות ולהכרה, כי כרגע נראה צורת פסולת הנ"ל, וכשפונה שוב לראות הצורה, כבר אינו רואה אותה ואינו מוצאה, והביט על מקומה ואיננה, וז"ש השתא איהו בדיוקנא כד מסתכלין ביה לית ליה דיוקנא כלל.
לכלא אית לבושא לאתלבשא בר האי: לכל יש לבוש להתלבש, מלבד לתוהו. כי מטבע דברים הרוחניים הוא, שכל סבה מתלבשת בהדבר המסובב ממנו, דהיינו שמקיים אותו. ואם המסובב הזה נעשה סבה למסובב שני, כן גם הוא מתלבש בו, ונותן לו כח הקיום. וכן הלאה, באופן שאין שום סבה מתבטלת. ואם היתה מתבטלת איזה סבה, היו נאבדות תיכף עמה כל המסובבות שנשתלשלו ממנה. וענין זה נבחן להתלבשות, שכל סבה מתלבשת בהמסובב ממנו כדי לקיימו. וזה אמרו "לכלא אית לבושא" דהיינו שמתלבשים זה בזה עליון בתחתון, דהיינו כל סבה במסובב, "בר האי" חוץ מתהו הזה שאין לו שום לבוש, כי אינו מתלבש בהתחתון שלו המסובב ממנו. אלא הוא כמו עומד בפני עצמו, בלי שום קשר עם האחרים המסובבים ממנו.
