זהר

כ) לכלם, בין אינון שתין, בין כל חילין דילהון, בשם יקרא. מאי בשם יקרא. אי תימא דקרא לון בשמהתהון, לאו הכי הוא, דא"כ בשמו מבעי ליה. אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק בשמא ואקרי מי, לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה, אע"ג דכלהו הוו טמירין ביה, כיון דברא אלה, ואסתלק בשמיה, ואקרי אלהים, כדין בחילא דשמא דא, אפיק לון בשלימו, ודא הוא בשם יקרא, בההוא שם דיליה, קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. כגוונא דא ראה קראתי בשם: אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה.

פירוש הסולם

כ) לכלם בין אינון וכו': לכלם בין לששים רבוא אלו, ובין לכל צבאותיהם, שאין להם מספר, בשם יקרא. מהו, בשם יקרא. אם תאמר, שקורא אותם בשמותיהם, אינו כן, כי אם היה כן, היה צריך לומר בשמו יקרא. אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים, אלא נקראת מ"י (כנ"ל אות י"ד) אינה מולידה, ואינה מוציאה את הגנוזים בה, למיניהם, אע"פ שכולם היו נסתרים בה, דהיינו אע"פ שכבר עלו אותיות אל"ה, אלא שעוד הן חסרות לבוש היקר של חסדים, שאז הן נסתרות, ואינן עולות בשם אלקים (כנ"ל אות י"ד בהסולם) כיון שברא אותיות אל"ה, ועלו בשמו, דהיינו שנתלבשו בלבוש היקר דחסדים, שאז מתחברים אל"ה עם מ"י, ונקרא אלהים, כנ"ל. אז בכח השם הזה הוציא אותם בשלמות, וזהו בשם יקרא, שפירושו, באותו שם שלו קרא והוציא כל מין ומין שיתקיים בשלמותו. ואז כתוב, המוציא במספר צבאם ​לכולם בשם יקרא. דהיינו בשם השלם אלקים. כעין זה, כתוב, ​ראה קראתי בשם, שפירושו, אני מזכיר את שמי, כדי שבצלאל יתקיים במלוא קיומו.
ביאור הדברים, הוא כנ"ל בדבור הסמוך, שהשלימות הגדולה של המוחין, שה"ס שמא דאלהים, שורה על הנשמות והתולדות שלה בב' דרגותיה כחדא, דהיינו הן על דרגת שתין רבוא שבה. והן על דרגת כל חילין דלית לון חושבנא, על שתיהן שורה השם. שעל זה רומז הכתוב, לכלם בשם יקרא. וז"ש, מ"י לא אוליד וכו' כיון דברא אלה וכו' בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו כי נתבאר לעיל בסמוך, שברכת הזרע תלויה לגמרי בשם מ"ה שהיא בחינת דלית להון חושבנא. והפירוש הוא, כי המוחין דמספר הם הארת החכמה. שהיא סוד השם השלם, וכל בחינותיה הן בתכלית השלימות. והמוחין דבלי מספר הבאים דוקא משם מ"ה, הם המוחין דחסדים לבד. ונתבאר לעיל במאמר אליהו לר"ש, שהארת החכמה אינה מקובלת בלי לבוש יקר דחסדים, שמטרם זה, אע"פ שאותיות אל"ה עלו למ"י, מ"מ לא סליק בשמא אלהי"ם, שז"ס מ"י ברא אל"ה, שפירושו, דברא נהורא דחסדים לנהוריה דחכמה, ואתלבש דא בדא, וסליק בשמא עילאה.
וזה אמרו כאן : מ"י לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה אע"ג דכלהו הוו טמירין ביה, דהיינו כנ"ל, דאע"ג דכבר נפיק הנקודה מגו מחשבה למקומה למלכות, והיתה לגליפו דחד ציורא קדש קדשין, כי חזרו בה בינה וזו"ן דכלים וגה"ר דאורות, ועכ"ז כלא טמירא ביה, ועוד נשארים אל"ה עמיק וסתים בשמא, מטעם שהם אינם יכולים לקבל הארת חכמה בלי חסדים. אלא כיון דברא אל"ה, היינו אחר שהוסיף ונזדווג על מסך דמ"ה שהוא בחי' עלמא תתאה, והוציא עליו קומת מוחין של חסדים הנק' בלי מספר, והשפיע אותה לאל"ה, שה"ס ברא אל"ה, דהיינו שנתן בהם הלבוש של חסדים הנק' ברא הנה אז ואסתליק בשמיה ואקרי אלהים, כי עתה אחר שהשיגו קומת חסדים יכולים לקבל הארת חכמה שהם המוחין דמספר שתין רבוא, ואז אתחברון אתוון אלין באלין ואסתלק בשמיה ואקרי אלקים. כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו, לכן גם על הנשמות והתולדות שיצאו משם אלהים, נמצאת בהן אותה השלימות של השם, שהיא התלבשות החכמה בחסדים. ודא הוא בשם יקרא שהשם נקרא על התולדות בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה, שבשם הזה הוציא התולדות הן במין דששים רבוא והן במין דלית לון חושבנא, כדי שיתקיימו שבשלימותה של השם, דהיינו שיתלבשו זה בזה כמו שהם מלובשים בהשם. ומ"ש ראה קראתי בשם וכו' : מביא ראיה מהכתוב, שהמלים קריאה בשם, מורות על קיום ושלימות.