זהר

כ) וע"ד כתיב אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. בגין דלא יתפסק נהורא חוורא מעלמא, לעלמין. וכן המזכירים את ה' אל דמי לכם. בגין, לאתערא לתתא, במה דישרי אתערותא דלעילא. וכן כיון דאתער בר נש, אתערותא בקדמיתא, כדין אתער, אתערותא דלעילא. ת"ח. כיון דכתיב ויצאו אתם מאור כשדים וגו', מיד ויאמר ה' אל אברם וגו'.

פירוש הסולם

כ) וע"ד כתיב אלקים וגו': וע"כ כתוב ​אלקים אל דמי לך וגו' כדי שלעולם לא יפסוק אור הלבן מהעולם כי אלקים ה"ס הנוקבא, שה"ס נהורא אוכמא, ואם לא תחרש ולא תשקוט מלהתעורר מלמטה, יאחז בה תמיד אור הלבן למעלה, שה"ס ז"א. כנ"ל.
וכן ​המזכירים את ה' אל דמי לכם וכו': כדי לעורר מלמטה מה שישרה עליו ההתעוררות של מעלה. וכן כיון שעורר האדם התעוררות מלמטה תחילה, אז נתעורר עליו התעוררות של מעלה. בוא וראה, כיון שכתוב, ​ויצאו אתם מאור כשדים ללכת וגו': ועשו אתערותא דלתתא, מיד ​ויאמר ה' אל אברם וגו', דהיינו שסייעו אותו מלמעלה. וטעם הדברים. כי צריכים לדבר גס מלמטה שהאור יוכל להאחז בו, ודבר גס הזה תלוי לגמרי בהתחתון (כנ"ל בראשית ב' דף קנ"ב אות רנ"ג ד"ה ביאור הדברים עש"ה) ואין להכפיל דברים.