זהר

כ) ד"א מכנף הארץ זמירות שמענו, בשעתא דעאלו ישראל לארעא, וארון קיימא קדישא קמייהו, שמעו ישראל דמסטרא חד דארעא, תושבחן וחדו וקל מזמרי עלאי, דמזמרי בארעא, כדין צבי לצדיק, תושבחא דמשה הוה בההיא שעתא, דבכל אתר דארון, הוה שארי בארעא, הוו שמעי קלא דאמרי, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אבל אוי לי דבוגדים בגדו, דזמינין ישראל לשקרא בקב"ה, ולאתעקרא מארעא זמנא חדא. ובגין דאתאחדו בינייהו שקרא דלהון, יתעקרון זמנא תניינא, עד דישתלים חובייהו בארעא אחרא.

פירוש הסולם

כ) ד"א מכנף הארץ וכו': פירוש אחר ​מכנף הארץ זמירות שמענו, בשעה שנכנסו ישראל לארץ וארון הברית הקדוש לפניהם, שמעו ישראל, מצד אחד שבארץ, תשבחות ושמחה וקול מזמרים עליונים שמזמרים בארץ. אז צבי לצדיק, שהתשבחות היו בשעה ההיא אל משה כי צבי הוא לשון פאר ושבח, לצדיק, הוא משה. שבכל מקום שהארון היה שורה בארץ, היו שומעים קול שאומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. אבל אוי לי בגדים בגדו, שעתידים ישראל לבגוד בהקב"ה, ולעקרם מן הארץ פעם אחת. ומשום שהשקר נתאחז ביניהם יתעקרו פעם שנית מן הארץ עד שישתלמו עונותיהם בארץ אחרת.