זהר

כ) ובגין דאתייהיבת לישראל על ידך, דאינון מסטרא דעמודא דאמצעיתא, אית לגלאה אמאי אתייהיבת לון דהא ודאי אברהם הא אתמר אמאי אתייהיבת ליה. ואנת גמילת חסד עם בנוי, כגוונא דגמיל הוא עמך. ליצחק יהב ליה קב"ה ליה ולזרעיה, לנטרא לה מאילנא דטוב ורע. ועבדו לה כמה גדרין, וחתיכו לה כמה לבושין, דאינון לבושי דהבא, בכמה פסקות. והוו חולקין ומקשין עלייהו על אלין פסקות, לתקנא לה בכמה פרוקין, לקשט לה בכמה מיני קשוטין, לשבתות וי"ט, למהוי מקשטא לגבך בזמנא דתיתי לגבה בפורקנא בתרייתא, דאתמר בה מ"ה ש"היה ה"וא.

פירוש הסולם

כ) ובגין דאתייהיבת לישראל וכו': ומשום שהמלכות ניתנה על ידך לישראל, שהם מצד עמוד האמצעי, הכולל ימין ושמאל, יש לגלות למה ניתנה להם. כי ודאי אברהם, הרי למדנו למה ניתנה לו, דהיינו משום שהמשיך לה מדת החסד, כנ"ל, ואתה גמלת חסד עם בניו כמו שהוא גמל חסד עמך (כנ"ל אות י"ז) ונתן אותה הקב"ה ליצחק לו ולזרעו, לשמרה מעץ הדעת טוב ורע, ועשו לה כמה גדרים וחתכו בשבילה כמה לבושים, שהם לבושי זהב, בכמה פסקי דין. והיו חולקים ומקשים על אלו פסקי דין, לתקן אותם בכמה תירוצים, לקשט אותה בכמה קשוטים לשבת ויום טוב, כדי שתהיה מקושטת אליך בשעה שתבא לגאול אותה בגאולה האחרונה. שנאמר בה, מה שהיה הוא. (חסר ההמשך).