זהר

כ) ר׳ יהודה ור׳ יצחק הוו אזלי בארחא. יתבו בההוא בי חקלא וצלו. בתר דסיימו צלותא קמו ואזלו. פתח ר׳ יהודה במלי דאורייתא. ואמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. עץ חיים, דא אורייתא, דאיהי אילנא עלאה רבא ותקיף. תורה, אמאי אקרי תורה. בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתידע. חיים, דכל חיים דלעילא בה אתכלילו, ומנה נפקין. למחזיקים בה, לאינון דאחדין בה, דמאן דאחיד באורייתא אחיד בכלא, אחיד לעילא ותתא. ותומכיה מאושר, מאן תומכיה. אלין אינון דמטילין מלאי, לכיסן של ת״ח, כמה דאוקמוה.

פירוש הסולם

כ) ר׳ יהודה ור׳ יצחק וכו׳: ר״י ור"י היו הולכים בדרך. ישבו בשדה והתפללו. אחר שגמרו תפלתם קמו והלכו. פתח ר׳ יהודה בדברי תורה. ואמר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. עץ חיים, זו היא התורה, שהיא אילן עליון גדול וחזק. תורה למה נקראת תורה. הוא משום שהיא מורה ומגלה מה שהיה סתום ולא נודע. חיים, היא נקראת, משום שכל חיים העליונים נכללים בה, וממנה יוצאים. למחזיקים בה, לאלו שהם אחוזים בה, שמי שאחוז בתורה אחוז בכל, אחוז למעלה ולמטה. ותומכיה מאושר, מי הם תומכיה. הם אלו המטילים מלאי, דהיינו שנותנים כסף לסחורה, לכיסם של תלמידי חכמים, שיסחרו עם הכסף, ויהיו שותפים בריוח. כמו שהעמידוהו.