זהר

כ) ובוצינא קדישא, ודאי פומך איהי סיני. שבע הבלים דנפקין מפומך, שכינתא שרייא עלייהו, דאיהי בת שבע, דאינון שבע שמהן דשמא מפרש, דאיהו שמא דארבעין ותרין אתוון.

פירוש מעלות הסולם

כ) ובוצינא קדישא ודאי וכו׳: והמאור הקדוש פיך ודאי הוא סיני, שבע הבלים היוצאים מפיך, שהם ז׳ ספירות מז״ת דחכמה דשמאל דבינה, השכינה שהיא המלכות שורה בהם, כי הבינה והמלכות הן כלולות יחד שהיא נקראת בת שבע, כי מבינה עד מלכות הן שבע ספירות ונכללות כולן במלכות לכן נקראת בת שבע, שהם שבעה שמות של השם המפורש, דהיינו המלכות שנקראת שם, ולעת גדלות היא נקראת שם המפורש דמ״ב אותיות.
פירוש: שם מ״ב של הוי״ה פשוטה, ומלוי, ומלוי דמלוי, שבהוי״ה פשוטה יש ד׳ אותיות, ובמילוי יש עשר אותיות, ובמלוי המילוי כ״ח אותיות, שביחד הן מ״ב אותיות, שם מ״ב זה רומז על ג׳ הפרצופים הראשונים שהם מחזה ולמעלה דא״א, השלמים לגמרי אגב קבלתם מבחינה שכנגדם באדם קדמון, מטבורו ולמעלה, אמנם השם מ״ב שבז' שמות של ראשי התבות שבאנא בכח: אבגית״ץ וכו' הוא בישסו״ת, העומד מחזה עד הטבור דא״א, אשר בחזה דא״א מסתיים שם מ״ב הבא מצד האורות הבאים מקו האמצעי המסתיים בחזה, אלא מצד הקצוות ימין ושמאל הארוכים מקו האמצעי בשליש תחתון ומגיעים עד הטבור נמשך עוד בחינת מ״ב שזה נבחן להארת כלים בלבד, ונחשבים לחסרי ג״ר ע״כ ז״ת אלו מרומזים בז' שמות של אנא בכח שהם ז' פעמים ו' אותיות, כנגד ו״ק חג״ת נה״י.
ולהיות שזו״ן הם מבחינת למטה מטבור במקום נה״י דא״א, ואינם יכולים לקבל טפת החסד דע״ב שאינה מושפעת למטה מטבור, וכדי שתהיה אפשרות לזו״ן להכלל בסוד מ״ב הזווגים מבחינת הפרצופים שמטבור ולמעלה, לכן העלה א״א את נה״י שלו לחג״ת שבזה הוא מעלה את שורש זו״ן שעומדים בנה״י שלו לתחת החזה שלו, שז״ס שמא גליפא מפרש במ״ב אתוון דעובדא דבראשית, בהקדמה לספר הזהר (אות ג׳) שהן מ״ב אותיות מן ​בראשית ברא אלהים עד ב׳ של ובהו, ועיין בזהר פרשת תרומה (אות תרי״ח) שהם סוד של מ״ב של אנא בכח וכו', שבקטנות נקראת בשם גליפא ובגדלות נקראת שמא מפרש כי כל הסתום בעת הקטנות נודע ומפורש לעת גדלות, וזה שאומר בת״ז (דף קג:) אינון ברזא דז׳ שמהן דבהון מ״ב אתוון לקבל ז׳ יומי בראשית דאית בהו י׳ אמירן ול״ב אלהים ששם מ״ב דאנא בכח הוא בחינת שם מ״ב דמעשה בראשית שה״ס ל״ב אלהים ועשרה מאמרות, שזו״ן משיגים לעת גדלות, וזה אמרו דאינון שבע שמהן דשמא מפרש שהם נגד ז' ימי בראשית, ומאירים לעת גדלות דשמא מפרש דאיהו שמא דארבעין ותרין אתוון, שהם יוד אמירן ול״ב אלהים המאירים בזו״ן, ונחתמים משם מ״ב של הוי״ה הפשוט ומילוי ומילוי המילוי. (עיין בזהר בראשית א׳ בסולם ד״ה ובהמתבאר).