זהר

כט) ואית ליה רשו, למקטל בני נשא, ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה, משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי, עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא, עד לא מטא זמנייהו. וע"ד כתיב, ויש נספה בלא משפט. בגין דסליק ואסטין, ואדכר חובוי דבר נש קמי קב"ה, ואתדן על אינון חובין, ואסתלק עד לא מטא זמניה.

פירוש הסולם

כט) ואית ליה רשו וכו': ויש לו רשות אז, להמית בני אדם, והוא מסתכל בפניהם של הנראים לפניו בדרך לבית הקברות, משעה שמוציאים המת מביתו לבית הקברות, עד שחוזרים לביתם. ומשום זה, גורם מות לכמה אנשים בעולם מטרם שמגיע זמנם. וע"ז כתוב, ויש נספה בלא משפט. משום שעולה ומסטין ומזכיר עונותיו של האדם לפני הקב"ה, והוא נידון על אלו העונות, ונסתלק מטרם שמגיע זמנו.