זהר

כט) גופא חד כליל בכ"ד רתיכין, ואלין אינון: רישא בשית. גופא בי"ח, ואע"ג דכל רתיכין אינון י"ב לכל סטר, בכלא קיימא גופא. אבל עשרים וארבע אינון שית דרישא, דאינון שייפין לאעלאה רישא. תמני סרי חוליין דקיימא רישא, וסמכא גופא עלייהו.

פירוש הסולם

כט) גופא חד כליל וכו': ומפרש, גוף אחד הכולל כ"ד מרכבות, אלו הם, הראש דו', יש בו שש מרכבות, והגוף דו' יש בו י"ח מרכבות, שש וי"ח הם כ"ד. ואע"פ שכל המרכבות הם י"ב לכל קצה שבו"ק, וששה פעמים י"ב הם ע"ב, ולא כ"ד. ודאי שבכולם עומד הגוף, אבל מבחינת עשרים וארבע, דהיינו שמחשבים הגוף רק לשליש אחד של ע"ב, כנ"ל, הם מתבארים, ששה שבראש, דהיינו חג"ת נה"י שבראש, שהם אברים להכניס בהם הראש, דהיינו הג"ר המכונים ראש. וי"ח, הם שמונה עשרה חוליות שבשדרה, שהראש עומד עליהם והגוף נסמך בהם.
פירוש. כי רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה. (כנ"ל משפטים אות תק"כ) שפירושו שחסר ג"ר דראש ואין בו אלא ו"ק דראש. וז"ש, דאינון שייפין לאעלאה רישא, שהם כלים המודדים הג"ר שלו. אמנם הגילוי של הו"ק דראש אינו במקום הראש אלא בגוף, דהיינו על ג' קוין שבגוף, שהו"ק דראש מתגלים בכל קו, וג"פ ששה הם י"ח, וז"ס ח"י חוליות שבשדרה, וז"ש תמני סרי חוליין דקיימא רישא וסמכא גופא עלייהו, כי ג' קוין שבגוף מגלים הארת החכמה שבראש, ונבחן שהראש עומד עליהם, וכן כל הגוף עומד עליהם.