תוכן
כט)
והנה ד' פסיעות עשתה הה"ת, מעת שנתחברה בה"ר ובאה בנקבי העינים דראש הס"ג, עד ביאתה למקומה שהוא להגוף דנקודים, הנק' ז"ת של הנקודים.
פסיעה א', מנקבי העינים דראש הס"ג אל מקום הטבור דגוף דא"ק הפנימי, שהוא נקבי העינים דראש הא' הנקרא ישסו"ת, ששם נתחברה בקביעות עם ה
ה' ראשונה, ונעשתה לשורש קבוע לפרצוף מ"ה וב"ן בבחינת הקטנות שבו, כנ"ל. פסיעה ב', לנקבי העינים דראש הב', ששם נוהג תיקון הפרסא, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, נפרדת הה"ת ממקום נקבי העינים ויורדת למקום הפה דראש הזה.
פסיעה ג', הוא ירידת ה"ת מנקבי העינים למתחת הפה כנ"ל, הנק' התלבשות נה"י דכתר לבחינת מוחין וג"ר, בחכמה ובינה דנקודים. כי ע"י ירידת הה"ת למתחת, היה"ו חוזרים לבחינת ראש, ומה שהיו מקודם רק חג"ת, נעשו עתה לחב"ד. והם מלבישים על ג' פרקין עלאין דנה"י דא"ק. החכמה על פרק עליון דנצח, הבינה על פרק עליון דהוד, הדעת על פרק עליון דיסוד. פסיעה ד' הוא מיסוד דא"ק, לדעת דחו"ב, בסוד נקודה שבתוך האותיות דיה"ו. ואז מזדווגים או"א על מ"ן המשותף מ
ו' ונקודה, ומולידים את המ"ה וב"ן למקומם.
