תוכן

כט. ומהמבואר תבין מה שהתיקוני זוהר מחלק את עולם האצילות לג' בחינות שהן איהו חיוהי וגרמוהי, אף על פי ששם אחדות פשוטה ואין שם מבחינת נבראים משהו.
כי 'איהו', פירושו האלקיות כמו שהוא לעצמו, שבזה אין לנו תפיסא ולא ניתן לתפיסא, כמו שנתבאר בכל המהותים אפילו הגשמיים (כנ"ל באות יב). ו'גרמוהי' פירושו עשרה הכלים חו"ב תו"מ אשר שם, שהמשלנו אותם ללבן שבספר החכמה, שאפילו מספר לא יתכן לומר בלבן, כי אין מה שיעשה שם מספר, כי כולו לבן. ומכל מקום לא בלבד שאנו נותנים בהם מספר, אלא כל מיני רבבות השינוים שמתגלים בבי"ע שהם בחינת חומר האותיות, אנו מוצאים אותם מקודם בכלים חו"ב תו"מ שבאצילות עצמה. אמנם רק כדרך הלבן, שהוא נותן כל צורות אותיות שבהספר ובו עצמו אין שום צורה, ונמצא הלבן נחלק לרבבות צורות אף על פי שבו עצמו אין שום צורה, כן עשרה הכלים שבאצילות מפורטים ברבבות שינוים על פי הארתם בבי"ע, כדוגמת התכנית המחשבתית היוצאת לפועל במלאכה הממשית שבבנין הבית. באופן שכל אלו השינוים היוצאים לפועל בבי"ע הם רק מהארת הכלים דעשר ספירות חו"ב תו"מ דאצילות, ומיחס המקבלים בבי"ע, אנו מוצאים בהלבן רבבות שינוים. ומיחס אצילות עצמו, הוא כמו לבן כשהוא לעצמו ואינו מלובש בדיו שבאותיות, שאינו נמצא בו שום מספר ושום דבר. ונתבאר היטב סוד גרמוהי שהם הכלים, שכלפי עצמם הם אחדות פשוטה כמו איהו.