תוכן

כט) דהיינו הבריאה, לתקן בתפלתו כמ"ש. ואפשר לומר עוד, מה שסמך לא טוב היות האדם לבדו, לצווי, כשנאמר כי זה היה על אדם דעשיה, משום דעד עכשיו היו כל העולמות אב"א, ורצה הקב"ה לתקן אדם דעשיה בסוד הנסירה, ובהתקנה זו יתוקנו כל העולמות, לכן אמר אעשה לו עזר כנגדו, שיהיה כנגדו, ולא באחור. ולפי שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, וכיון שיצא מפיו, בהכרח יעשה וימות, כד"א נורא עלילה על בני אדם, ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו, שא"א שיהיה קיים באיש, לפחות יהיה קיים במינו, ולכן הוצרך לו אשה. וגם מפני שאם היה הכרח שיאכל וימות, היה בעודו כן בלא אשה, אכן אחר הנסירה, פנים חדשות בא לכאן, ולא היה הדיבור ע"ז, ואפשר שלא יחטא. ולכך אמר עזר כנגדו, זכה עזר, לא זכה כנגדו. והוא לא זכה, ששימש מטתו שלא בזמנו, קודם השבת.