פירוש הסולם
כט)
עד הכא הוה כלא תלייא באוירא מרזא דאין סוף: עד כאן, היה תלוי הכל באויר המושפע מסוד אין סוף. נשמר בזה שלא יוקשה. הלא כבר כתוב
והארץ היתה תהו ובהו וכו', שהיא פרטיות הבריאה ולא
כלל. וע"כ אומר, שעד כאן היה תלוי הכל באויר, כלומר שלא היה בהעולם, שהוא ז"א, רק קומת אויר, שהוא אור דנפש רוח בכלים דכתר חכמה. דהיינו כמ"ש לעיל בהכתוב ורוח אלהים מרחפת על פני המים. כנ"ל בדף ל ד"ה ורוח. ולפיכך עוד אין זה נחשב לבחינת בריאת עולם בפרט, כי חסרה ג"ר, אלא נבחן שעוד הבריאה כלולה בסוד א"ס, שלא יצאה עוד לגילוי.
כיון דאתפשט חילא בהיכלא עלאה, רזא דאלהים כתיב ביה אמירה: כיון שנתפשט הכח בהיכל העליון, שה"ס אלהים, כתוב בו אמירה. היכל העליון הוא פרצוף ישסו"ת שהוא היכל הב' דא"א הנזכר לעיל
בדף ט' אות ד'. ואומר שם שתחילה יצא ההיכל מראש דא"א בסוד
אשר ראש דנפיק מראשית. ונתבאר שם בהסולם שישסו"ת ה"ס השם אלהים, שה' אותיות הם כח"ב תו"מ, וכשיצא מראש דא"א, לא נשאר בו אלא ב' אותיות מ"י דאלהים, שה"ס קומת אויר, בכלים דכתר חכמה שהם מ"י, ואז לא האיר בההיכל השם אלהים, שהיו חסרים לו האותיות אל"ה דאלהים, ואח"כ על ידי הארה עליונה הוחזרו ג' אותיות אל"ה אל הישסו"ת, וחזר ונשלם השם אלהים והאיר בההיכל, ויצאה בו קומת ג"ר. עש"ה. וז"ש כאן
כיון דאתפשט חילא בהיכלא עלאה, דהיינו שחזרו ג' אותיות אל"ה אל ההיכל,
רזא דאלהים, שה"ס השלמת ה' אותיות דאלהים כנ"ל
כתיב ביה אמירה, אז כתוב בו המלה
ויאמר, שמשמעותו, זווג להשפעת ג"ר, כמ"ש להלן. והוא
פרט הראשון דבריאת העולם.
דהא לעילא לא כתיב ביה אמירה בפרט, שהרי מקודם לכן לא כתוב המלה ויאמר, שהוא פרט,
ואע"ג דבראשית מאמר הוא אבל לא כתיב ביה ויאמר, ואע"פ שהכתוב בראשית הוא ג"כ מאמר, המשלים לעשרה מאמרות שבמעשה בראשית, אבל לא כתוב בו ויאמר, להיותו בבחינת כלל, וויאמר הוא פרט. הרי שהכתוב ויאמר אלהים יהי אור, הוא התחלת הפרטים שבבריאת העולם.
