זהר

כט) הא ציון דאיהי שכינתא נפקא בכל קשוטין דילה, וכל עלמא מורין לה באצבע, הדא הוא דכתיב חזה ציון קרית מועדנו, וחתן נפיק מעוטר לגבה, וכל עלמא אמרי צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, חתונתו שכינתא עלאה, שמחת לבו שכינתא תתאה, יום דתרוייהו עמודא דאמצעיתא, בוצינא קדישא הא כלה מתקשטא לגבי בעלה דאיהו יהו״ה, ברא דמלכא.

תרגום

כט) הא ציון וכו׳. הרי ציון שהיא השכינה יוצאת בכל קישוטים שלה, וכל העולם מורים עליה באצבע, זה הוא שכתוב חזה ציון קרית מועדנו. וחתן יוצא מעוטר אצלה. וכל העולם אומרים צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. חתונתו, שכינה עליונה, שמחת לבו, שכינה תחתונה. יום של שניהם עמוד האמצעי. ניצוץ קדוש, הרי כלה מתקשטת לגבי בעלה שהוא יהו״ה, בן המלך.