זהר

כט) ואינון קיימין עלוהי. ממאי. דכתיב, וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. שלשה אנשים: אלין אבהתא, אברהם יצחק ויעקב, דקיימין עלוהי, וחמו עובדין טבין דעבדין. וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. משום דחמי שכינת יקרא עמהון. הה"ד, על כן עלמות אהבוך.

פירוש הסולם

כט) ואינון קיימין עלוהי וכו': והם, אברהם ויצחק עומדים על הנשמה, כלומר, אחר שיעקב השפיע החסדים בסוד קדימת השלום, מאירים אליה גם ב' הקוין שהם אברהם ויצחק, שכתוב וישא עיניו וירא היינו הנשמה והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים, הם האבות, אברהם יצחק ויעקב. הנצבים עליו, ורואים מעשים הטובים שעשתה הנשמה. כלומר, שרואים המ"ן של הנשמה, ומשפיעים לה מיין דוכרין.
וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה וכו': משום שראתה שכינת כבודו ית' עמהם, וזהו שכתוב, על כן עלמות אהבוך.
פירוש. כי רומז על הכתוב שפתח בו בתחילת המאמר. לריח שמניך טובים כשמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך. שהוא מתבאר עם כל המבואר עד כאן. לריח, ה"ס המ"ן שהנשמה מעלה, להמשיך הארת השלום של יעקב דהיינו קומת החסדים כנ"ל, ואז מתלבשת החכמה בחסדים, וע"כ, שמניך טובים שהמוחין מקובלים בסוד שמן הטוב. שמן תורק היינו כחום היום, שאז מסתלקים ב' הקוין מהנשמה ואינם יכולים להאיר כנ"ל, ונבחן אז שהשמן, שה"ס המוחין, מורק מהנשמה. שה"ס הארת נקודת השורק כנ"ל. אמנם אח"כ בביאת החסדים מיעקב, מושגת הארת החכמה מסוד נקודת השורק הזאת, כנ"ל, הרי, אשר, כשמן תורק, שבשעת הארת נקודת השורק, מושג שמך, שה"ס גילוי השכינה, שהיא שמו של הקב"ה. ועכ"ז כל חשקה של הנשמה היא להמשיך החסדים דקו ימין, שה"ס מ"י, וזהו שמסיים הכתוב על כן עלמות אהבוך, היינו החסדים הנעלמים מסוד מ"י, שהם ג"ר דבינה, משם דוקא אוהבות הנשמות להמשיך. וזהו שמבואר בהכ' וירא, היינו גילוי שכינה, ע"י הארת השורק אחר שמתלבשת בחסדים ואז וירץ לקראתם, לקבל בעיקר, מפתח האהל שה"ס מ"י וזהו שכתוב על כן עלמות אהבוך. דהיינו החסדים המכוסים מחכמה הנקראים עלמות, שהנשמות אוהבים אותם ביותר כנ"ל.