זהר

כט) כיון דמטו למרה, קמת מדת דינא קמי קב"ה, ואמר, ואיך יפקון ישראל מגלותא, והא כתיב באורייתא דטמירא תרי אלפי שנין מקמי דאתברי עלמא, דעל חד שבעה על חוביהון אית להון ליסבל, בגין ההוא פרצה רבתא דפרצו וחבו בההוא זכאה קדישא.

פירוש הסולם

כט) כיון דמטו למרה וכו': כיון שהגיעו למרה, עמדה מדת הדין לפני הקב"ה, ואמרה, ואיך יצאו ישראל מן הגלות, והרי כתוב בתורה, שהיתה גנוזה ב' אלפים שנה מטרם שנברא העולם, שעל אחד שבעה, יש להם להענש על חטאותיהם. שכתוב, ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, וכן יש להם להענש על אחד שבעה, על אותה פרצה הגדולה שפרצו וחטאו במכירת אותו צדיק הקדוש.