זהר

כט) ת"ח, כד ברא קב"ה עלמא, ברא ליה בדינא. כיון דחזא דלא מתקיים, שתף ביה חסד. הה"ד, בהבראם, ביום עשות ה' אלהים, ואוקמוה באברהם איתקיים עלמא. בג"כ האי בירא, ביתא דעלמא, על שמיה איתקרי. הה"ד, על כן קרא למקום ההוא באר שבע. אף על גב דהאי בירא אתדבק ביצחק, דכתיב ויקרא אותה שבעה. שמה באר שבע, סטרא דאברהם, ולא באר שבעה, הה"ד וימינו תחבקני.

פירוש הסולם

כט) ת"ח כד ברא קב"ה וכו': בוא וראה, כשברא הקב"ה את העולם ברא אותו בדין, כיון שראה שאינו מתקיים חיבר עמו החסד. ז"ש בהבראם ביום עשות ה' אלקים. שהויה הוא חסד ואלקים הוא דין, וחברם יחד. והעמידו, שבאברהם נתקיים העולם, שהוא חסד. כי בהבראם, הוא אותיות באברהם. משום זה, באר ההיא שהיא בית העולם, דהיינו המלכות, נקראת על שמו, על מדת החסד, ז"ש על כן קרא למקום ההוא באר שבע. ושבע היא בבחינת חסד, כנ"ל. ואע"פ שבאר ההיא נתדבקה ביצחק, שכתוב, ויקרא אותה שבעה. אבל שמה נקבע, באר שבע, שהיא מצד אברהם. ולא באר שבעה, שהיא מצד יצחק. ז"ש וימינו תחבקני. שהוא חסד.