זהר

כט) פתח ואמר, והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי'. במאי אתרימת שכינתא, דאיהי ה' דהמוציא, דאוקימו עלה מארי מתניתין, כל הבוצע, צריך לדקדק בה'. אלא ודאי הא אוקמוה רבנן דמתניתין, מוץ ותבן פטורין מן המעשר. וכד היא במוץ ותבן, איהי בבית אסורין, ולית לה רשו לארמא לגבי מ', למעבד עמה מ"ה. והאי איהו תרומה, תור"ה דאיהי ה' חומשי תורה, דבה ויהי משה בהר ארבעים יום וגו'.

פירוש הסולם

כט) פתח ואמר, והיה וגו': פו"א, ​והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. שואל, במה מתרוממת השכינה, שהיא ה' של המוציא, ​שהעמידו עליה בעלי המשנה, כל הבוצע צריך לדייק בה'. ומשיב, אלא ודאי הרי העמידו הכמי המשנה, מוץ ותבן פטורין מן המעשר. כי כשהמלכות היא במוץ ותבן, דהיינו שהקליפות יונקות ממנה, היא בבית האסורים, ואין רשות אל הה', שהיא השכינה, להתרומם אל המ' שהיא ז"א, להעשות עמה מ"ה, דהיינו הויה דאלפין שהיא בגי' מ"ה. וזה הוא תרומה, שהוא אותיות תורה מ', שהיא ה', דה' חומשי תורה, שבה מ', שכתוב, ​ויהי משה בהר מ' יום וגו'.