זהר

כט) לבתר אתי ימינא לחבקא, כדין חדוותא שרייא בעלמא, וכל אנפין נהירין. לבתר אזדווגת בגופא, וכדין כלא אקרי אחד, בלא פרודא, כדין הוא שלימו דכלא, וחדוותא דכלא, ואחידו ודאי, מה דלא אשתכח הכי בשאר זמני.

פירוש הסולם

כט) לבתר אתי ימינא וכו': ​אח"כ בא קו הימין לחבקה, אז שורה שמחה בעולם, וכל הפנים מאירים. לאחר זה, היא, המלכות, מתחברת בגוף, דהיינו בקו האמצעי, ואז נקרא הכל אחד בלא פרוד. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל יחד. אז הוא שלמות הכל ושמחת הכל ומתאחדים ודאי ז"א ומלכות, מה שלא נמצא כך בשאר הזמנים.