זהר

כט) דאת ה׳ ודאי איהו ודוי דברים, ורזא דמלה, קחו עמכם דברים ושובו אל יי׳ אמרו אליו וגו׳ ונשלמה פרים שפתינו. דודאי כד ב״נ איהו חוטא, גרים לאתרחקא ה׳ מאת ו׳. דאסתלק בן י״ה, דא יה״ו, מאת ה׳. ובג״ד אתחרב בי מקדשא, ואתרחקו ישראל מתמן, ואתגלו ביני עממיא. ובג״ד, כל מאן דעביד תשובה, גרים לאחזרא ה׳ לאת ו׳, ופורקנא בדא תלייא. ובג״ד הכל תלוי בתשובה. דכך אמרו קדמאי, כל הקצים כלו, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, דאיהו שלימו דשמיה.

פירוש הסולם

כט) דאת ה׳ ודאי וכו׳: כי אות ה׳ ודאי היא, ודוי דברים, וסוד הדבר, קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ אמרו אליו וגו׳ ונשלמה פרים שפתינו. כי ודאי כשאדם חוטא, גורם שתתרחק הה׳ מאת הו׳, כי בן י״ה, שהוא ו׳ שזה כולל יה״ו נסתלק מן אות ה׳. ומשום זה נחרב בית המקדש ונתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים. ומשום זה, כל מי שעושה תשובה, גורם להשיב את הה׳ לאות הו׳. והגאולה תלויה בזה. ומשום זה הכל תלוי בתשובה. שכך אמרו הראשונים, כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, שהיא שלמות שמו. כי ה״ס ה׳ המשלמת ליה״ו, כנ״ל בדבור הסמוך.