זהר

כט) פקודא בתר דא, לעשות החטאת כמשפטה. תנאים ואמוראים, אתון דמסטרא דמדות דקודשא ב״ה אתיתו, דטרחתון סגי לנקאה ברתא דילי דאיהי הלכה, מאלין קליפין, דערב רב, קושיין בישין, דלית לון תירוץ, ולא פרוקא, דעלייהו אתמר, מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות, אלא אתמר תיקו בהון. וכל תיקו דאסורא לחומרא, ואיהו תיקו חסר ן' דלית ליה תקון. חסר נון, דאיהי עלמא דאתי, דתיקו דעלמא דאתי, שתיקה. כגון שתוק כך עלה במחשבה.

פירוש הסולם

כט) פקודא בתר דא וכו׳: המצוה שלאחר זו, היא לעשות החטאת כמשפטה. תנאים ואמוראים, אתם, שמצד המדות של הקב״ה אתם באים, שעמלתם הרבה לנקות הבת שלי, שהיא הלכה, דהיינו מלכות, מן הקליפות של הערב רב, שהם קושיות רעות שאין להם ישוב, ולא תירוץ, שעליהם נאמר, מעוות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות, אלא שנאמר בהם תיקו. וכל תיקו שבאיסור הוא לחומרא, והוא תיקו חסר ן׳, שרומז שאין לו תקון. חסר ן׳ שהוא עולם הבא, דהיינו בינה, שיש לה נ׳ שערים, כי תיקו שבעולם הבא הוא שתיקה, כגון שתוק כך עלה במחשבה. פירוש, שהתיקון לזה היא שתיקה, כמו שאמר הקב״ה למשה, שתוק וכו'. (מנחות כט:) שזהו תיקו שבעולם הבא, דהיינו עם ן׳, שהוא תקון.