זהר

כט) ולבתר הוה נחית בחיה דשמה שור, כגוונא דא הוה״י: ה׳ ברישיה, ו' בפומוי, ה׳ בגדפוי, י׳ בזנביה, ודא איהו ופני שור מהשמאל. ולבתר הוה נחית על חיה ששמה נשר, כגוונא דא והי״ה: ו' ברישיה. ה׳ בפומיה. י׳ בגדפוי. ה׳ על זנביה. ודא איהו ופני נשר לארבעתם. ואינון תרי עשר אנפין, לכל חד שית, סלקין לע״ב. ודא איהו וכל העם רואים את הקולות.

פירוש מעלות הסולם

כט) ולבתר הוה נחית וכו׳: ואח״כ היה יורד ושורה בחיה ששמה שור, וצירוף ע״ס של קומתו הוא כאופן הזה: הוה״י ה׳ בראשו, ו' בפיו, ה׳ ראשונה בכנפיו, י׳ בזנבו. וזהו מה שכתוב ופני שור מהשמאל. ואח״כ היה יורד ושורה על חיה ששמה נשר, שה״ס הקו האמצעי של חיות המרכבה וצירופו הוא כאופן זה והי״ה, ו' בראשו, כי הראש מורה על השליטה שיש במדרגה ההיא, ה׳ ראשונה בפיו, י׳ בכנפיו, ה׳ אחרונה, בזנבו. וזהו שכתוב, ופני נשר לארבעתם. והם י״ב פנים, לכל אחד שש, היינו לכל אחד מששה הקצוות, וששה פעמים י״ב עולים לע״ב, וזהו שכתוב וכל העם רואים את הקולות. והיינו הארת חכמה שנקראת ראיה וה״ס ע״ב.
פירוש: החיות של המרכבה הן ארבע: אריה, שור, נשר, אדם. וה״ס חסד גבורה תפארת ומלכות. וכשהחיות נכללות זו מזו, צריך להיות בהן ט״ז פנים, כי כל חיה נכללת מארבעתן, וד׳ פעמים ד׳ הוא ט״ז, אמנם אין בהן אלא י״ב, הטעם הוא כמו שנתבאר בהתכללות ג׳ הקוים ומלכות שבז״א, זה מזה, שאין בהם ט״ז בחינות אלא י״ב, מחמת שבחינת עצם המלכות שהוא מלכות דמדת הדין, נגנזה, ורק המלכות הנכללת בבינה היא המתגלה, ולכן חסר המלכות מבחינתה עצמה, ואין בה אלא ט׳ ספירות הראשונות הכלולות בה, שמקבלת אותן מז״א, ובחינתה עצמה נעלמת. ולפיכך נבחן שיש ד׳ חיות שהם אריה שור נשר שהם ג׳ הקוים חג״ת דז״א, ואדם שהוא מלכות המקבלת ג׳ הקוים מז״א, וכשנכללים זו מזו אין בכל אחת מד׳ החיות רק ג׳ הקוים ולא המלכות כי עצם המלכות חסר בכל אחת שהרי אפילו מלכות עצמה אין בה רק ג׳ הקוים שמקבלת מז״א, ובחינתה עצמה אין בה. מכל שכן שהיא חסרה בכל אחד מג׳ הקוים ומשום זה אחר שנכללים זה מזה אין בהם ט״ז בחינות אלא י״ב בחינות בלבד שז״ס י״ב צרופי הוי״ה, שנחשבים לג׳ פעמים ד׳, או לד׳ פעמים ג׳, וזה היינו הך.