זהר

כט) דבהון אתדכיאת שכינתא תתאה לגבי בעלה במקוה דילה, דאיהי מקוה ישראל י״י. ז ואיהו שעור קומה, דהכי אינון אתוון דמקוה קומה. ואינון סתימא ברזא דא, דט׳ נקודין לכל סטר. בנקודה דאמצעיתא אשתלימו לארבעים סאין. איהו שיעורא דמקוה, דביה אתדכיאת אתתא לבעלה.

פירוש מעלות הסולם

כט) דבהון אתדכיאת שכינתא וכו׳: שבהם היינו בגילוי ב׳ היחודים הנ"ל, נטהרת השכינה התחתונה, היינו מלכות, אל בעלה היינו ז"א, כי נעברים ממנה כל הדינים. מקוה שלה, הוא זה שנאמר, מקוה ישראל ה׳, והוא שיעור קומה, של המוחין. שכך הן האותיות של מקוה כאותיות קומה. והן סתום בסוד זה, תשע נקודות לכל צד, מד' הצדדים חו"ב תו"מ כל צד כלול מתשע ספירות, ובנקודה האמצעית שהיא מלכות, נשלמים לארבעים סאה, כי מלכות משלמת לכל צד והם עשר, וד' פעמים עשר הם ארבעים, שהוא שיעור המקוה, שבו נטהרת אשה לבעלה. (עי׳ לעיל סוף תקון י״ח אות קנ"ט).