זהר

כט) וביומא דשבתא, וביומא דחדשא, וביומין טבין, אתפתחת לקבלא ריחין ובוסמין, ולירתא נפשין וענוגין לבנייהו. ווי לון לבני נשא, דקב״ה אסיר עמהון בגלותא, ושכינתא אסירת עמהון. ואתמר בה, אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

פירוש מעלות הסולם

כט) וביומא דשבתא וביומא וכו': וביום השבת, וביום החודש, ובימים טובים, שאז זו״ן עולים לאו״א שמשם אין יניקה לחצונים ולקליפות, נפתחת המלכות, לקבל ריחות ובשמים ולהנחיל נפשות ותענוגים לבניהם, של זו"ן שהם נשמות הצדיקים. אוי להם לבני אדם. שהקב״ה שהוא ז״א אסור עמהם בגלות והשכינה שהיא מלכות אסורה עמהם. ולמדנו בה (ברכות ה:) אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.