תוכן

כח) דע, כי הלא הצדיק עולה בעת פטירתו עד או"א להיות שם מ"נ ובזה נמצא כי אוסף רגליו אל המטה שהיא המלכות, ושאר גופו למעלה עם או"א. ואחר שמתברך משם, יורד למטה, ונשאר תמיד בסוד מ"נ למלכות, יותר בשלימות ממה שהיה בחייו. אמנם עד"ז, הוא זיווג ת"ת ומלכות, כי הלא שיעור המלכות הוא בנה"י כנזכר, וא"כ כשרוצה (ז"א) להזדווג, צריך שידחוק רגליו למטה מן המלכות, ותשאר המלכות למעלה בחצי גופו, במקום ראשי פרקים דנה"י שלו, ואז הוא כופף קומתו, ואז הם שוין. באופן שצריכין כריעה תחלה לכפוף קומתו, להוריד רגליו למטה, ואחר כך זקיפה לזקוף את המלכות למעלה עמו, וז"ש כל הכורע כורע בברוך.