זהר

כח) וכד נשמתא חלשא, וגופא תקיפא, איהו שנאיה דקב"ה, דלא אתרעי ביה, לא יהיב ליה צערא בהאי עלמא, אלא אורחוי מתתקנן, והוא בשלימו יתיר, בגין דאי עבד צדקה, או טיבו, קב"ה משלם ליה אגריה בהאי עלמא, ולא יהוי ליה חולק בההוא עלמא, ודא הוא דתרגם אונקלוס ומשלם לשונאיו וגו', ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון וגו', ובג"כ ההוא זכאה דאתבר תדיר, איהו רחימא דקב"ה, והני מלי, כד בדק ולא אשכח חובא בידיה, דאתענש עליה.

פירוש הסולם

כח) וכד נשמתא חלשא וכו': וכשהנשמה היא חלשה, והגוף חזק, הוא שונאו של הקב"ה, שאינו חפץ בו, ואינו נותן לו צער בעולם הזה, אלא דרכיו ישרים, והוא בכל השלמות, משום, שאם עושה צדקה או מעשים טובים, הקב"ה משלם שכרו בעולם הזה, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. וזהו שתרגם אונקלוס, ​ומשלם לשונאיו וגו', ומשלם לשנאוהי טכוון דאינון עבדין קדמוהי, בחייהון, לאובדהון. ומשום זה, צדיק ההוא השבור תמיד, הוא אוהבו של הקב"ה, והדברים אמורים, רק באם בדק ולא מצא בידו שום חטא שיענש על ידו.