תוכן

כח) הנה לכאורה הוא תמיהא גדולה, איך השס"ה לאוין שהם גבורות, יהיו למעלה בשתי אותיות י"ה. ורמ"ח מצות עשה, שהם חסדים, יהיו למטה בשתי אותיות ו"ה. וכפי הנראה הוא ממש להפך, כי למעלה הוא רחמים, ולמטה הם דינים. אבל צריך שתדע, כי אין הויה זו, אותה הכוללת: אבא, ואימא, וז"א, ונוקביה. אלא היא ההויה הפרטית, הכוללת כל י"ס דז"א, הנקרא תורה שבכתב. ובו נכללין גם כן כל התרי"ג מצות, רמ"ח ושס"ה. ובזה יתבארו דברי רז"ל, כי הנה נודע, כי המוחין דז"א, הנרמזים בשתי אותיות י"ה אשר בהוי"ה שבו כנזכר, הנה הם מתלבשים תוך נה"י דאימא, שהם הלבושים שבה, והם דינין כנודע, והם בחינת הדם, המתפשט תוך שס"ה גידין שבז"א להחיותו, כי הדם הוא מן אימא. וכנזכר באורך בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים. ונמצא, כי גם המוחין אשר בתוכם הם דינין, לפי שהם אורות מלובשים ומכוסים תוך הנה"י דאימא, שהם גבורות. ולכן מתחברין המוחין הנקראים י"ה עם שמי, ונעשין שס"ה לאוין, שהם כנגד הדם שבשס"ה גידין כנזכר. אבל שתי אותיות ו"ה, הם גופא דז"א, מתפארת ולמטה, ושם בת"ת מתגלין האורות של החסדים, ואף הגבורות נמתקות עמהם כנ"ל, כי כבר נשלמו הנה"י דאימא ואינם שם. ולכן הם רחמים, ושם נרמזו הרמ"ח מ"ע, באותם החסדים המגולים אשר שם, ונתחברו עם שתי אותיות ו"ה, אשר שם מקומם כנזכר.