זהר

כח) עאלת את ס, אמרה קמיה : רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאית בי סמיכא לנפלין, דכתיב סומך ה' לכל הנופלים. אמר לה : על דא אנת צריך לאתרך, ולא תזוז מניה, אי את נפיק מאתרך, מה תהא עלייהו דאינון נפילין, הואיל ואינון סמיכין עלך. מיד נפקת מקמיה.

פירוש הסולם

כח) עאלת את ס' וכו' : נכנסה אות ס', אמרה לפניו : רבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי יש בי סמיכה לנופלים, שכתוב, ​סומך ה' לכל הנופלים. אמר לה : משום זה את צריכה למקומך, ואל תזוזי ממנו, שאם את יוצאת ממקומך, שבמלה סמך, אלו הנופלים מה יהיה עליהם, מאחר שהם סמוכים עליך. מיד יצאה מלפניו.
ביאור הדברים, אות ס' היא ת"ת דז"א, והיא בחינת בינה דגופא, כי הכח"ב שנעשו בז"א לחסדים נשתנו שמייהו לחג"ת, כנודע, והנה הבינה נחלקה לב' בחינות ג"ר וז"ת, שהג"ר שבה נעשו לאו"א עילאין ומלבישין מחזה ולמעלה דא"א, ונחשבין עוד לבחינת ראש דא"א אע"פ שעומדים בגוף שלו, להיותם אור חסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא (סוף מיכה). ולפי שאינם מקבלים אור חכמה גם בהיותם בראש א"א, ע"כ אין היציאה מהראש ממעטת אותם כלל, ונחשבים עוד לבחי' ראש א"א. והם נק' ס', מפני שאלו ג"ר דבינה נתקנו לאו"א, ומתפשטות בהן שש ספירות חב"ד חג"ת עד החזה. אבל ז"ת דבינה, שהן מבחינת התכללות הזו"ן בבינה, ואינן עצם הבינה, הנה נתחלקו מהבינה, ונעשו לפרצוף ישסו"ת, המלבישים לד' ספירות תנה"י דאו"א, שהם מחזה דאו"א ולמטה, והם צריכים להארת חכמה, בכדי להשפיע לזו"ן, וכיון שיצאו מהראש דא"א לבחינת גוף, והם מחוסרי חכמה, לכן נפגמו מחמת יציאתן, ונעשו ו"ק חסר ראש, והן נק' ם' סתומה, מטעם שהם תופסים רק ד' ספירות תנה"י דאו"א. שהם מלבישים שם כנ"ל. (ועי' במראות הסולם אות ב' ד"ה והוא).
והנה התחלקות הבינה לס' ום' האמורים, זה נעשה בבינה דא"א שיצאה לבר מהראש דא"א, ונתפשטה בחג"ת שלו עד שליש תחתון דת"ת שבו. והם המשפיעים כל המוחין לזו"ן.
אמנם לא כל העתים שוות. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן לזו"ן והזו"ן לאו"א, הנה אז נעשים או"א וישסו"ת פרצוף אחד, ועולים לא"א, ומשפיעים מוחין שלימים בהארת חכמה מא"א אל הז"א, והז"א אל הנוקבא בסוד מאה ברכות, כי הס' שהיא או"א עילאין, נעשתה אחת עם הם' שהם ישסו"ת שעולים יחד למספר מאה. אכן בעת שהתחתונים חוזרים ומקלקלים מעשיהם, נמצאים המוחין מסתלקים מהזו"ן וחוזרים לבחינת ו"ק ונקודה. וגם או"א וישסו"ת מתחלקים זה מזה ואו"א עי' נעשים שוב לס' שהיא שש ספירות חב"ד חג"ת לבד, שכל אחת כלולה מיו"ד, וישסו"ת שוב נעשים לם' סתומה, שהיא תנה"י דאו"א לבד. כנ"ל.
ובעת שהזו"ן הם במצב הזה של הקטנות דו"ק ונקודה, יש פחד מאחיזת הקליפות. שאז היו נופלים מאצילות לבי"ע דפירודא. לכן משפיעים להם או"א עילאין מבחי' הס' שלהם, אשר אלו האורות אע"פ שהם רק אור חסדים, מ"מ הם נחשבים לאוירא דכיא ולבחי' ראש. כנ"ל, וע"כ אין לשום קליפה אחיזה בזו"ן גם בעת הקטנות, כי אלו האורות דס' מגינים עליהם. ולכן נק' אורות אלו בשם סמך, להיותם סומכים לזו"ן שלא יפלו מאצילות בעת היותם בקטנות בבחינת ו"ק בלי ראש. כמבואר.
וזה אמרו עאלת את ס' וכו' דאית בי סמיכא לנפלין דכתיב סומך ה' לכל הנופלים דהיינו כדאמרן, שחשבה את עצמה יותר מוכשרת מכל האותיות שקדמו לה משום שהאורות של הס' יכולים להאיר אל הזו"ן גם בעת קטנותם, בהיותם רק אור חסדים, ואין באורות החסדים האלו שום אחיזה של משהו לקלי', כי החיצונים בורחים מהאורות של ג"ר דבינה, ולפיכך היא חשבה את מדתה ראויה ביותר למברי בה עלמא, כי יכולה להגן על בני העולם גם כשמעשיהם מקולקלים. כנ"ל. וגם אז לא תהיה אחיזה לקלי'.
וז"ש, א"ל על דא אנת צריך לאתרך ולא תזוז מניה: כלומר, כיון שהמקום שלך הוא לסמוך את הנופלים, להגן עליהם בעת קלקולם של בני העולם, הנה משום זה את צריכה להיות רק במקום הזה ולא לזוז מניה, כי אם יברא בך העולם, ותהי מדתך לשליטה מספקת תמידית, נמצא שאלו הנופלים שהם זו"ן ישארו תמיד בקטנות ולא יתעוררו התחתונים להעלות מ"ן ולא יתגלו כל המוחין הגדולים שצריכים להביא לגמר התיקון. אלא את צריכה להמצא באתרך בלבד, לבחי' מקום תיקון בעת שהתחתונים אינם כדאיים. אבל כשיהיו זכאים יוכלו להמשיך המוחין הגדולים מכל הקומה בסוד מאה ברכות.
וזה אמרו אי את נפיק מאתרך מה תהא עלייהו דאינון נפילין כי אז ישארו תמיד בבחי' נופלים, הצריכים תמיד לסמיכא דידך. וז"ש הואיל ואינון סמיכין עלך כלומר, כיון שהם רק סמיכין עלך, ואין להם שלימות לזו"ן לעמידה בפני עצמם. ע"כ אינך ראויה לברא העולם במדתך.