זהר

כח) דהא בשעתא קדמיתא מיתו. מ"ט. בגין דהכי אצטריך, דהא אילנא דמותא גרים. לבתר דחייו וקמו וקא סגו, ובעא קב"ה לאעלא לון לאילנא דחיי, דקאים על ההוא אילנא דמותא, בגין למהוי קיימין לעלמין, אתרחק ולא בעון, כדין אתחלש חילא דמשה עלייהו, ואתחלש חילא אחרא. אמר קב"ה, אנא בעינא לקיימא לכו באתר עלאה, ולאתדבקא בחיים, אתון בעיתון אתר דנוקבא שריא. ובג"כ, לך אמור להם וגו'. כל חד יהך לנוקביה, ויתיחד בה.

פירוש הסולם

כח) דהא בשעתא קדמיתא וכו': כי בשעה הראשונה, אחר ששמעו דבור הראשון, מתו. מהו הטעם, משום שכך צריך, כי אילן המות, שהיא המלכות, גרם להם. ואח"כ חזרו לתחיה, וקמו ונתגדלו, דהיינו שהשיגו המוחין דגדלות. ורצה הקב"ה להכניסם. לעץ החיים שהוא ז"א, העומד למעלה מאילן המות ההוא, כדי שיהיו חיים לעולם, הם נתרחקו ולא רצו, כנ"ל, אז נחלש כחו של משה שעליהם, ונחלש כח אחד, של המלכות. אמר הקב"ה, אני רוצה לקיים אתכם במקום עליון, שתתדבקו בחיים, ואתם רוצים את המקום שהנוקבא שורה בו. ומשום זה, לך אמור להם ​שובו לכם לאהליכם. כל אחד ילך לנוקביה, ויתיחד בה. כיון שירדו לעלמא דנוקבא.