זהר

כח) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו׳. ר׳ חייא פתח ואמר, הנה יום בא ליי׳ וחלק שללך בקרבך. האי קרא הכי מבעי ליה, הנה יום יבא, מאי, הנה יום בא. אלא שכבר בא, עד לא אברי עלמא, והוא יום דביה יעביד דינא לחייביא. והוא יום דביה יתפרע קב״ה מאינון דעקון לון לישראל. האי יום בא וקאים קמי קב״ה, ותבע מניה למעבד דינא ולשצאה עכו״ם, ואתיהיב ליה רשו, כד״א ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וגו׳.

פירוש הסולם

כח) ואשה כי יזוב זוב וגו׳: רבי חייא פתח ואמר, הנה יום בא לה׳ וחלק שללך בקרבך. מקרא זה כך היה צריך לומר, הנה יום יבא, מהו, הנה יום בא. ומשיב. אלא הוא כבר בא, מטרם שנברא העולם, דהיינו המלכות, שממנה כל הדינים, והוא יום שבו יעשה דין לרשעים. והוא יום שבו הקב״ה יהיה נפרע מאותם שהצירו לישראל. יום הזה בא ועומד לפני הקב״ה, ונושה ממנו לעשות דין ולכלות העכו״ם, וניתנה לו רשות, כש״א ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו׳.