תוכן

כז) והגה גם הנקבה, לוקחת הארת החסדים בג' ראשונות שלה כנודע, ואז כבר כלו מ"ן דגבורות, וכן מ"ד דגבורות. ואז בזווג שני, מעלה היא מ"ן גם מן הארת החסדים הנוקבין, והוא מוריד מ"ד מהחסדים דכורין. והרי כלו המוחין זכרים ונקבות, ואז צריכין למוחין חדשים בפעם אחרת, וכן תמיד. וזה אינו רק בחטא אדם הראשון, אך בפעמים אחרות, אז החסדים זכרים יוצאים תחלה בזווג ראשון, ואחר כך הגבורות בזווג שני. ונ"ל, כי כל אב"א יוצאות תחילה הגבורות, כי כן זווג אדם וחוה היה אב"א, תרין עטרין בדעת ז"א בהיותה באחור, והם חסדים וגבורות והם ע"ב ק"ל: ע"ב, חסד דכורא. ק"ל, גבורה נוקבא. ויש זווג אב"א מחציו ולמטה, ויש בכל קומתם שוים, וזהו במנחה, ככתוב במקום אחר באורך.