תוכן

כז) אמנם היותם ד' רוחין, זה תבין ממ"ש בפרשת תרומה, ד' רוחין אינון בנשיקה, כל חד וחד כלול בחבריה. ופי' הדבר: כי האדם כאשר נושק אשתו, כן אשתו מנשקת אותו, ואינו כמו הזווג התחתון שהוא יחידי מזכר לנקבה, אך כאן הזיווג כפול, כי האדם נושק לאשתו, והאשה לאיש. נמצא כי יש בנשיקות האדם ב' בחינות, הא' הוא ההבל עצמה הנמשך ע"י נשיקה, והוא שורש הבל עצמו, והאחד הוא מה שנתערב בהבל הנקבה, ונעשה מן שורש הנקבה. ועד"ז יש ב' רוחין מנשיקות הנקבה לזכר. כי כשנושק האדם, בהכרח נשאר בו שורש הבל של נשיקה ההוא, וג"כ יש בו הבל דנשיקה, שניתן מפי הנוקבא אליו. וכן יש בנוקבא שורש הבל שלה, וגם הבל נשיקות האדם אליה באופן ששורשם הם ב' נשיקות, אך הם כפולים זב"ז וזה בזה, עד שנעשו ד' רוחין.