תוכן

כז) ​ונבאר עתה, סדר נסירת והורדת הגבורות של המוחין דז"א, במוחין של הנקבה, כמו שזכרנו עתה בבחי' הא'. כי כל הגבורות אשר היו בז"א, בסוד המוחין כנזכר, מן החכמה שבו עד החזה, שהוא שליש עליון דת"ת שבו, ברדתם בנקבה להתפשט מחכמה שבה עד החזה שבה, ודאי שאינם באים בלתי לבוש, וכמו שבהיותם למעלה בז"א, היו מלובשים תוך הנה"י דאימא, גם עתה ברדתם אל הנקבה, ירדו עם לבושיהם, שהם נה"י דאימא, ויתפשטו בה עד החזה שבה. האמנם צריך שתדע, כי מה שיורד מן המוחין דז"א אל נוקבא, אינו אלא חצי מוח הדעת שבו, שהיא עטרא דגבורה. ובה מתלבש ג"כ, תוך חצי השמאלי דיסוד דאימא. וזו הבחי', היא המתפשטת בנקבה, עד החזה שלה כנזכר.
והנה אלו הגבורות, הם סתומות ע"י הלבוש דיסוד דאימא, המתפשט עד החזה שבה, ואורותיהם סתומים ואינם מגולים, ואינם מאירים, ע"ד מה שנתבאר בז"א. ואלו הגבורות, הם ב': גבורות החסד, והגבורה שבה, ושליש גבורת הת"ת שבה. אבל ב' שלישי גבורות הת"ת שבה, וכל גבורת דנצח, וגבורת ההוד שבה, הם אורות מגולים. כי כבר נפסק ונגמר לבוש היסוד דאימא בחזה שבה, ולכן הם מאירות בה אור גדול בגילוי. ובכח ההארה הגדולה הזאת, נעשה היסוד והמלכות של הנקבה. לפי שהתפשטות הגבורות הוא עד הוד שבה, ולא היה עדיין מציאות יסוד ומלכות בה, אלא על ידי ההארה הנזכרת.