תוכן
כז)
ובזה יתורץ ענין המאמר הזה, החולק עם ספרא דצניעותא, כי שם נאמר להיפך, הדינין דנוקבא נייחין ברישא, ותקיפין בסיפא. וההיפך בדכורא. אבל הענין הוא, כי בספרא דצניעותא מדבר בבחי' הדינים בעצמם, אשר הם בחי' נה"י דז"א, שבהם סוד הדינין כמבואר לעיל. והנה הם נכנסין ונעשים בחי' מוחין ברישא דנוקבא. אבל נה"י של הנוקבא, אין עוד פרצוף אחר באצילות תחתיה, להעשות בו בסוד מוחין. ונמצא כי דינין דילה שהם הנה"י, שבה תקיפין בסופא. אבל בפרשת תצוה אינו מדבר בבחי' הדינין בעצמן, אלא בבחי' מה שלוקחת הנוקבא מן הדכורא, כי בתחילה בעודה מקבלת ממנו, הם דינין קשים. ובסופה שכבר אין לה מה לקבל, אינון נייחין. ולא איירי הכא אלא בבחי' הנקבה בעצמה, המקבלת הדינין, ולא בבחי' הדינים בעצמם.
