תוכן

כז) ערבה הוא בגימטריא זר"ע, רמז לזרע הגבורות שאנו מעוררים לזווג, ולזה אנו חובטים אותם ה"פ יום הושענא רבה, לעורר ה' גבורות בסוד מ"ן שבה, ולזה ג"כ ה' בדים ביום הו"ר. אמנם בלולב אינם אלא שנים, כנגד ב' גבורות המכוסים, שאינם נמתקים אלא בדרך עליית החסדים כנז' במקומו, שאח"כ כשמתפשטים במלכות נכנסין אלו הב' בנ"ה שלה, ומתמתקים בחג"ת שבה, ולזה נק' נ"ה שני בדי ערבות, שהם ב' גבורות של נ"ה, ולזה צריכים אנו לקשרם עם ההדס שהוא חג"ת, להתמתק. ולזה אינה גדילה אלא על המים, שהם החסדים, וכך ג"כ נה"י של הזעיר ושל מלכות, נה"י שלהם לבר מגופא, שחג"ת עולים להיות חב"ד, ונה"י עולים להיות חג"ת, ונמצא שאין להם נ"ה. ומהאור והזווג שנעשה בפה של א"א, מתפשט אור גדול עד היסוד, ונגדלים נ"ה, ולזה נקרא יסוד מוסף, שניתוסף האור, וזהו ערבה.