תוכן
כז) ובשומעם זה הקול, יראו ונחבאו. ונאמר להם: אי"ה כ"ה, (איכה א')
איכה ישבה בדד, וירדה לחיצונים. והשיב הטעם, את (בראשית ג' י') קולך שמעתי ואחבא, ובאתי בתוך המלבוש ואחבא, (ירמיה י"ג י"ז) ובמסתרים תבכה נפשי מפני גווה, שהוא המלבוש, ואין לי כח להשיג השפע בלי מלבוש. ונאמר לו (בראשית ג' י"א) מי הגיד לך כי ערום אתה, אין זה אלא העץ שאמרתי לך לא תאכל ממנו אכלת, והיתה סיבה שנפקחו עיניכם כנז"ל מצד טוב והרע. ואז נתקלל הנחש, ומה שהיה לו לוקח ממנו ונתקצצו רגליו, ודוחו ולא יכלו קום, הוא וסמא"ל הרוכב עליו, ונגזר עליו שיבטל ויעבירנו מן הארץ, וירד מגדולתו, (ישעיה ס"ה כ"ה) ונחש עפר לחמו, ויפשיט עורו כל שבעה שנים, וקולו הולך מסוף העולם עד סופו. וכן בקללת אדם, במיתה, באותה שעה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו. וכן בקללת חוה, (בראשית ג' ט"ז) בעצב תלדי בנים, וכשתשב על המשבר, קולה הולך מסוף עולם ועד סופו. כי (ירמיה מ"ו) קולה כנחש ילך, אפילו שלא בחיל ולא בכח ישמע הקול. ואלו הם מ"ש חז"ל, ג' קולן הולך מסוף העולם ועד סופו: נחש כשפושט עורו, ואדם כשיוצאה נשמתו, והחיה כשיושבת על המשבר.
