זהר

כז) אלא הכא אית לאסתכלא, התם שיר, והכא שירה. דא דכר, ודא נוקבא. והא תנינן, כל נביאי כלהו לגבי משה, כקוף בעינייהו דבני נשא, ואינון אמרו שיר, ומשה אמר שירה. משה הוה ליה למימר שיר, ואינון שירה. אלא דא היא רזא דמלה, משה לגרמיה לא קאמר דא, אלא לישראל.

פירוש הסולם

כז) אלא הכא אית וכו': אלא כאן יש להסתכל. שם אמר שיר. וכאן שירה, ששיר הוא זכר, ז"א, ושירה היא נוקבא, דהיינו מלכות. והרי למדנו, כל הנביאים כולם כלפי משה הם כקוף בעיני בני אדם. והם אמרו שיר, דהיינו שיר השירים, מזמור שיר ליום השבת, ומשה אמר שירה. משה היה לו לומר שיר, והם שירה. ומשיב, אלא זה הוא סוד הדבר, משה לא אמר זה לעצמו אלא בשביל ישראל.