זהר

כז) אמר רבי חייא לרבי אלעזר, אלין יומין, מראש השנה עד יומא בתראה דחג, בעינא למיקם עלייהו. א"ר אלעזר, הא אתמר וחברייא אתערו בהו. א"ר חייא, ודאי הכי הוא, אבל אנא שמענא לבוצינא קדישא עלאה מלה בהו. אמר ליה, אימא ההוא מלה. א"ל עד לא קאימנא ביה. א"ר אלעזר, אף על גב דחברייא אוקמו מלה, ושפיר הוא, אבל סדורא דהני יומי, רזא דחכמתא הוא, בין מחצדי חקלא.

פירוש הסולם

כז) אמר ר' חייא וכו': אר"ח לר' אלעזר, אלו הימים שמן ​ראש השנה עד ​יום האחרון של החג אני רוצה לעמוד עליהם. א"ר אלעזר הרי למדנו, והחברים העירו בהם. א"ר חייא ודאי כך הוא. אבל אני שמעתי דבר בהם, ממאור הקדוש העליון, שהוא ר' שמעון. אמר לו אמור דבר ההוא. אמר לו, עוד איני עומד בו. כלומר שהדברים אינם מובנים לו כל צרכו. א"ר אלעזר, אע"פ שהחברים העמידו דבר הזה ויפה הוא, אבל סדר אלו הימים הוא סוד החכמה בין קוצרי השדה. כלומר, בין אלו החכמים, שכבר גמרו כל בירורי המלכות, הנקראת שדה.