זהר

כז) חייבא חד בעלמא, קלקולא דכמה אחרנין בגיניה. ווי לחייבא, ווי לשביביה. ת״ח, יונה, בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה, כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא, עד דכלהו אהדרו עלוי, ודאינו ליה בדינא בימא, וכדין אשתזיבו כלהו, וקב״ה חס עליה לבתר, ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי. כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב, קראתי מצרה לי אל יי׳ ויענני. וכתיב, מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו׳.

פירוש הסולם

כז) חייבא חד בעלמא וכו׳: רשע אחד בעולם, כמה אחרים נזוקים בשבילו. אוי לרשע אוי לשכנו. בוא וראה, יונה, משום שלא רצה ללכת בשליחות אדונו, כמה בני אדם היו נאבדים בשבילו בים עד שכולם חזרו עליו ודנו אותו בדין להשליכו לים. ואז ניצולו כולם, והקב״ה חס עליו אח״כ, והציל כמה המונים בעולם, דהיינו אנשי נינוה, מתי היה זה. הוא כשחזר בתשובה לאדונו מתוך צרתו. זה שכתוב, קראתי מצרה לי אל ה׳ ויענני. וכתוב, מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, וגו׳.