זהר

כז) תא חזי, לך יי׳ הצדקה, כד״א, לך יי׳ הגדולה והגבורה. מאן צדקה. אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה, והוא אחיד בכלהו, וביה אשתכחו. ולנו בושת הפנים אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה, אמת קשוט, ונהורא דכלא, ונהורא דאנפין חידו דכלא. בושת, כסופא רחיקו דקשוט מאן דאכסיף, בגין דאמת דאיהו צדקה, אתרחק מניה. רחיקו דאנפין נהירין.

פירוש הסולם

כז) ת״ח לך ה׳ וגו׳: בוא וראה, לך ה׳ הצדקה, הוא כש״א, לך ה׳ הגדולה והגבורה, שהם מדותיו חג״ת נהי״מ, אף צדקה היא מדת המלכות. מי היא צדקה. היא מקום שכל פנים המאירים אחוזים בו, והוא אחוז בכולם בכל הספירות דז״א, ובו נמצאים. דהיינו המלכות שכל ספירות ז״א נמצאות בה. ולנו בושת הפנים, זה מקום שכל פנים המאירים מתרחקים ממנו, שהוא הס״א, צדקה, שהיא המלכות, היא אמת, ואורם של הכל ואור הפנים, ושמחת הכל. בשת, שהיא הס״א, היא חרפה והתרחקות האמת. כי מי שנתבייש, הוא בשביל שהאמת שהיא צדקה נרחקה ממנו, שהיא התרחקות של פנים המאירים.