זהר

כז) מאי שלום הכא, אלא בההוא כתרא, חבו בקדמיתא, בההוא כתרא, אתערו קטטותא בקדמיתא, והשתא דאתתקן, כתיב הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, תהא עמיה בשלום, ובגין כך, אתייהיב יו״ד זעירא בשמיה, דהא מאתוון זעיראן היא, לאתחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם בקדמיתא, והא אשלימת עמיה. אתא ר׳ אלעזר ונשיק ידוי. אמר, בריך רחמנא דשאילנא האי מלה, ולא אתאביד מנאי.

פירוש הסולם

כז) מאי שלום הכא וכו׳: שואל, מהו שלום כאן, שנאמר לו הנני נותן לו את בריתי שלום, ומשיב, אלא בספירה הזו, שהיא יסוד, חטאו בתחילה, בהקריבם אש זרה כנ״ל בדיבור הסמוך, בספירה ההיא, שהיא יסוד, פגמו ועוררו מריבה בתחילה, בין ז״א למלכות, כנ״ל בסמוך, ועתה שנתתקן, כתוב, הנני נותן לו בריתי שלום, בריתי ממש, דהיינו ספירת היסוד שנקראת ברית, תהיה עמו בשלום, דהיינו השלום בין ז״א למלכות, ומשום זה ניתנה י׳ קטנה בשמו, הרומזת על היסוד, שהוא מאותיות קטנות, להראות שכבר נתקן מה שנתעקם מתחילה, דהיינו היסוד שנתעקם חזר ונתיישר, כנ״ל בסמוך, וכבר נשלמה המלכות עם היסוד. בא ר׳ אלעזר ונשק ידיו. אמר, ברוך הרחמן ששאלתי דבר זה, ולא נאבד ממני.